החלטה בתיק ע"ע 22880-11-13

1.     לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (סגן  הנשיאה אייל אברהמי ונציגי הציבור מר אברהם לנמן ומר אריה ברונשטיין; ס"ע 35836-12-10) מיום 3.10.13, בו חויבה המבקשת לשלם למשיב זכויות כספיות שונות בשל תקופת עבודתו אצלה וסיומה, ובכלל זה פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת והוצאות משפט, בסך כולל של 28,900 ש"ח.

הרקע לבקשה :

2.   המשיב עבד אצל המבקשת, חברה לתחבורה ציבורית, החל מיום 12.2.06. שכרו הקובע של המשיב עמד על סך 4,800 ש"ח. יום עבודתו האחרון בפועל של המשיב היה ביום 26.8.10. המשיב טען כי המבקשת הביאה לפיטוריו בשל כך שנטל חלק בניסיונות התארגנות עובדים בהסתדרות. מנגד טענה המבקשת כי המשיב התפטר מעבודתו בשל סירובו לעבוד במשמרות ערב בנוסף למשמרות הבוקר.

3.   המשיב הגיש בבית הדין האזורי תביעה נגד המבקשת לתשלום הפרשי שכר, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ופיצויים לפי חוק הסכמים קיבוציים. בקליפת אגוז אציין כי עמדו ביסוד התובענה שתי מחלוקות עיקריות: הראשונה, נוגעת לנסיבות סיום העבודה ולזכאות המשיב לפיצויי פיטורים ולחלף הודעה מוקדמת וכן מועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים; והשניה, נוגעת להליך תקינות הליך הפיטורים וזכאות המשיב לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין וכן להפרשי שכר, ככל שיקבע כי המשיב פוטר מעבודתו. עוד נחלקו הצדדים באשר לזכות המשיב לפיצויי הלנה.

      במהלך הדיון הודיע המשיב כי קיבל דמי הבראה והחזר ניכויים ועל כן אינו עומד על תביעתו בגין רכיבים אלה.

4.   בפסק הדין מושא הבקשה, קיבל בית הדין האזורי את תביעת המשיב בחלקה:

א.  באשר למחלוקת הראשונה נקבע כי המבקשת פיטרה את המשיב בכך שלא שיבצה אותו יותר לסידורי עבודה נוספים בשל סירובו להופיע למשמרות ערב; נדחתה טענת המבקשת לפיה סירוב המשיב לבצע עבודה במשמרות הערב מהווה התפטרות מצידו. עוד נקבע כי מועד הפיטורים הינו יום 30.8.10, עת הוברר למשיב כי המבקשת אינה מעוניינת להשיבו לעבודה ולשבצו. כפועל יוצא מקביעות אלה קיבל בית הדין את תביעת המשיב לפיצויי פיטורים ולחלף הודעה מוקדמת. 

ב.   באשר למחלוקת השניה נקבע כי המבקשת הוכיחה כי דרישתה מהמשיב לקיים את חיובו על פי חוזה ובהתאם למבנה העבודה המקובל אצלה ולהתייצב למשמרות ערב, בנוסף על משמרות הבוקר, היתה סבירה ולגיטימית ולא נבעה מחלקו בהתארגנות העובדים, אלא מצרכי חברת תחבורה ציבורית הפועלת כ- 19-20 שעות ביממה; עוד נקבע כי המשיב ידע שאישור לעבודה במשמרות בוקר שניתן לו החל מחודש ינואר 2010 בשל מחלת אימו, הינו אישור חריג וזמני. לפיכך, נדחו תביעות המשיב לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין ופיצויים לפי חוק הסכמים קיבוציים. כמו כן נדחתה תביעת המשיב להפרשי שכר עבודה מיום 26.8.10 ועד ליום 2.11.10 משנקבע כי המשיב לא עבד בפועל בתקופה זו.

ג.   בנוסף חייב בית הדין את המבקשת לשלם למשיב הוצאות משפט בסך
2,500 ש"ח.

הבקשה וטענות הצדדים :

5.  המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ובמקביל הגישה את הבקשה שלפני, בה היא עותרת לעיכוב תשלום הסכום הפסוק ולחילופין להפקדת מלוא הסכום בקופת בית הדין.

      לגופם של דברים טוענת המבקשת כי סיכוייה לזכות בערעור טובים, שכן בפסק הדין נפלו שגיאות מהותיות. בקשר לכך נטען, בין היתר, כי טענות המשיב בדבר "התנכלות" כלפיו עקב מעורבותו בהתארגנות עובדים נדחו ונקבע כי המבקשת הוכיחה כי סיום עבודתו של המשיב לא נבע ממעורבותו בהתארגנות. אולם, חרף זאת, הגיע בית הדין למסקנה כי המבקשת פיטרה את המשיב בשל סירובו להופיע במשמרות ערב, ולא שיבצה אותו יותר לעבודה, הגם שהראיות שהוצגו בפני בית הדין מוכיחות כי ההפך הוא הנכון;  המשיב לא הוכיח כלל כי המבקשת הביאה לסיום העסקתו, ולא הציג ולו בדל ראיה המעידה על כך שפוטר מעבודתו; מנגד המבקשת הציגה מסכת ראיות הנתמכות בעדויות רבות ואמינות אשר תמכו בגרסתה כי לא חפצה בסיום העסקתו של המשיב, אלא שיבצה אותו שוב ושוב לעבודה, אך הוא התעלם מפניותיה ונעדר מהעבודה; הוכח כי המשיב התפטר מעבודתו למרות הפצרות חוזרות ונשנות מטעם המבקשת כי ישוב לעבודתו וימלא אחר תנאי חוזה העסקתו.

6.   המבקשת מוסיפה וטוענת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן מדובר בחברה בעלת איתנות פיננסית גבוהה ואין כל ספק כי תוכל לשלם למשיב את המגיע לו, אם כך ייפסק בערעור. מאידך, המשיב אינו עובד אצל המבקשת מזה מספר שנים, ומדו"ח החקירה שערכה המבקשת בשבועות האחרונים עלה כי המשיב עדיין לא חזר למעגל העבודה ונמצא בתהליך של חיפוש עבודה. לאור מצבו הכלכלי הרעוע של המשיב, אשר הינו בעל משפחה, קיים חשש כי אם תדחה הבקשה ולאחר מכל יתקבל הערעור, לא תוכל המבקשת להיפרע ממנו והדיון בערעור ייהפך לתיאורטי. בנסיבות אלה, כך נטען, לא יתאפשר למבקשת להחזיר את המצב לקדמותו ובכך עלול להיגרם לה נזק ממשי אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין ותזכה בערעור, בעוד שלמשיב לא ייגרם כל נזק אם יעוכב פסק הדין והערעור יידחה. 

7.   המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי הבקשה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים וממניעים אישיים, שכן אין הסבר אחר לשכירת חוקר פרטי על ידי המבקשת לאחר שיחסי העבודה בין הצדדים התנתקו זה מכבר. עוד נטען כי, למעט מסמך החוקר שיש בו משום עבירה על חוק הגנת הפרטיות, המבקשת לא הציגה כל טיעון נוסף המעיד על יכולתו של המשיב להחזיר את הסכום הפסוק. בתוך כך הציג המשיב תצהיר ממנו עולה כי החל מיום 25.10.13 הוא מתפרנס בכבוד, כך שטענת המבקשת בדבר מצבו התעסוקתי אינה רלוונטית יותר. לטענת המשיב, לאור ידיעתו כי יש עליו מעקב, הוא נמנע מלהציג מסמכים המעידים על תחילת העבודה, והוא יציג אותם לבית הדין אם יידרש לכך. עוד מציין המשיב כי הינו בעל בית פרטי, מתפרנס למחייתו, וגם ילדיו הבוגרים עובדים. עובדות אלו, לטענתו, משמיטות את חששה של המבקשת שלא תוכל להשיב את הכספים שנפסקו לזכותו אם יתקבל הערעור. כן נטען כי, בניגוד לטענת המבקשת, למשיב ייגרם נזק אם יעוכב ביצוע פסק הדין, שכן אחת ממטרות חוק פיצויי פיטורים הינה להוות הכנסה חלופית עד למציאת מקום עבודה אחר. עוד צויין כי מדובר בזכויות קוגנטיות המגיעות למשיב בסיום עבודתו וככל שסיכויי הערעור אינם גבוהים אין הצדקה כי יעוכב תשלומן לפרק זמן נוסף. המשיב מוסיף וטוען כי סיכויי הערעור קלושים, שכן פסק הדין מנומק כראוי ומבוסס בעיקר על תשתית עובדתיות שנפרשה בפניו שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בו.

8.   בתשובה לתגובת המשיב חוזרת המבקשת על האמור בבקשתה ומדגישה כי יש לתת משקל לכך שהמשיב לא הציג כל ראיה המעידה על כך שהחל לעבוד וכי יש בבעלותו נכס כלשהו ממנו ניתן יהיה להיפרע.

הכרעה: